עם התחלת השנה החדשה אני מאחלת לכולנו הרבה בריאות, אושר, שגשוג, הגשמה עצמית והצלחה.
הרבה פעמים אני נתקלת במשפט "אין לי זמן".
אז זהו, שלכולנו יש זמן והשאלה היא:
איך אנו מתנהלים בתוכו ומה סדר העדיפות שלנו.
אם צריך לקחת את הילד לרופא, אנחנו נמצא את הזמן ולא משנה כמה אנחנו עסוקים.
המשפט הזה בד"כ נאמר ע"י נשים.
אז מה מתעורר בי כשאני שומעת את המשפט "אין לי זמן" ?
המילה ויתור:
ויתור על עצמי,
ויתור על כל זמן, שמוקדש רק לי ולמעני,ולא למען האחר.
מה שאנחנו לא מבינים עד כמה בסופו של דבר,
הסביבה תרוויח אם אנחנו נהיה מאושרים ומלאים ובהגשמה עצמית.
אם אנחנו מרוקנים מאנרגיות איך נוכל לתת אנרגיות לאחרים ?
השנה החדשה והאחרונה בעיקר זמנה לנו להתחבר לערכים שלנו
ולתכן מסלול מחדש.
היא למדה אותנו, מה חשוב לנו והכניסה את החיים שלנו לפרופורציות.
האם נחזור לסורנו עם סיום הקורנה ?! – תלוי באך ורק בנו.
אז למה אנחנו מוותרים על עצמינו ?
למה אנחנו מוכנים להיות 24/7 למען האחרים ולמען עצמינו 0 ?
למדו אותנו לתת, להתחלק, לשתף. בהחלט ערכים ראויים.
מה שלא למדו אותנו זה להעניק לעצמנו,לקחת גם זמן לעצמינו.
"מה את/ה אגואיסט/ית" ?
"מה את/ה אגוצנטרי/ת" ?
זה מה שעולה בנו כאשר אנחנו עושים משהו למען עצמינו.
תמיד יהיו לנו בחיים גזלני זמן:
הילדים,
העבודה,
הבעל,
החבר,
ועוד….
אותן מטלות שוטפות, שיגרמו לנו לשכוח את הזמן שמגיע לנו.
אני זוכרת שעשיית אימון לקוסמטיקאית ולא היה רשום לה ביומן זמן לפגישה עם ארוחת הבוקר או הצהרים,
מי שדפק בדלת והיא הייתה פנויה, נכנס וקבל את השירות שלה.
היא הייתי מגיעה מורעבת לאכילה ואז היא הייתה אוכלת בבולמוס כל מה שהגיע לידיה או היה בסביבתה
וזה גרם לה להשמנת יתר.
אני שומעת הורים, שלא יודעים להציב גבולות:
אין שעת שינה לילד.
ומה עם הזמן שלנו להיות עם עצמינו או עם בן זוגינו ?
אם ילדיי לא היו הולכים לישון בשעה 20:00 מי יודע אם הייתי מסיימת את התואר,
בעודי עובדת משרה מלאה,
ובן זוגי אביהם דאז לא נכח בכל ערב ?!
גם כחד הורית תמיד הייתי פתוחה להזדמנויות לתת עצמי.
ילדים נשארים עם מוצץ, שהורס את שיניהם עד גיל מבוגר ופיהם רק כדי להשיג שקט.
יושבים מול המחשב ללא התנית זמן.
באים לישון עם הוריהם בלילה ולא מוחזרים למיטה ובכך משבשים את הקרבה והשינה הטובה של הוריהם.
הורים קמים עצבנים.
ילדים לא רוצים להישאר לבד ויוצרים תלות בהורה.
הכל מתחיל ונגמר בהצבת גבולות לאחרים
והרחבת הגבולות עבורינו.
אנחנו ניתן זמן לכל מטלה ומשימה בבית או למען האחר,
אבל ביומן לעולם לא נכנס:
מפגש עם הקפה,
שעת מנוחה,
מפגש עם חבר/ה,
חוג,
קורס וכדו'
מיד נמצא עצמינו אומרים "כן "לאחרים
ולאדם הכי חשוב בחיינו אנחנו נאמר "לא" בכל פעם.
אנשים לאורך החיים נשכחים מידי יום ביומו,
כי לא השכילו להעניק לעצמם זמן איכות.
למדו גם לדרוש את הזמן שלכם,
העולם לא יתמוטט למרבה הפלא.
כשלכם הדבר חשוב, כל העולם ירתם לרצון שלכם.
בהצלחה
ואם קשה לכם להיות אסרטיביים ולעמוד על זכותכם,
אשמח לעזור.
שלכם טליה
תגובות אחרונות