אנחנו מאמינים, שצרכינו חייבים להתמלא.
אנחנו מאמינים, שאנשים קרובים צריכים למלא את צרכינו.
אין אופציה אחרת חוץ מלמלא את הצרכים שלנו.
אנחנו יוצרים קביעות, האשמות ודרישות כלפי הצד השני
במקום ליצור שותפות והדדיות.
קביעות: אנחנו שופטים בהתאם לציפיות ולערכים שלנו.
האשמות: אנחנו שואלים – מה לא בסדר אצלו/אצלה ?
דרישות: אנחנו באמת חושבים, שחייבים לעמוד בדרישות שלנו.
למעשה, אנחנו שמים "מוקשים" במשפטים ועוקצים את האחר,
משתמשים במלים הרסניות ולא בונות.
איך נחליף שיפוטיות לצרכים ?
נשאל: מה אני רוצה ?
ואם אני לא רוצה שהוא/היא יתנהג/תתנהג כך מה אני רוצה ?
מה אני בעצם מחפש ?
ואם זה יקרה מה זה ייתן לי ?
להציג את צרכיי ולא לבוא בדרישות.
מה חשוב לי שם ?
כמו כן לשים את צרכי שני הצדדים על השולחן – WIN/WIN.
כל אחד לוקח אחריות על הצורך שלו.
מתן לגיטימציה לצרכי שני הצדדים.
להיות בהקשבה פתוחה ולהביע עצמנו באוטנטיות.
להיכנס לנעלי האחר ולראות אופציות נוספות.
לא רק מה נעשה לי אלא גם מה עשיתי לו.
במערכת בין שני אנשים, יש לראות את השניים.
כשאנחנו פועלים מצרכים שנם רק שלנו, אנחנו שוכחים את האחר.
לא כל הצרכים שלנו חייבים להתמלא
וגם לא תמיד עם האדם הזה, אפשר עם אדם אחר.
בהצלחה, אפשר לפנות אלי עם בעיות של תקשורת בזוגיות 🙂
תגובות אחרונות