לא פעם יש לנו נטייה להרים ידיים כשמשהו קשה. לפעמים אנחנו מנסים לעשותו ולרב אפילו אין אנו מנסים. פשוט מראש מחליטים, שזה קשה ואין סיכוי במקום לומר לעצמנו, שיש סיכוי זהה להצלחה כמו שיש סיכוי לכישלון. אז למה אנחנו דווקא בוחרים בכישלון. מה גורם לנו להתחבר לפחד במקום לדחף ? האם זה כוחו של הרגל ? האם זו אמונה שהטביעו בנו לא לקחת סיכונים ? האם זה כישלון קודם שמכתיב דווקא את הכישלון הבא ולא את ההצלחה ? האם זה מבוגר שאמר שאין סיכוי שנצליח ? מה גורם לנו לוותר כה מהר ?
האם היינו מגיעים לחידושים והמצאות בחיינו אם אלה שהאמינו היו מוותרים על חלומם ? לפעמים אנחנו אפילו מוותרים כשבצד השני מחכה לנו רווח. אנחנו פשוט ממזערים אותו ומוחקים אותו מהמודע שלנו.
אלברט איינשטיין אמר:"רק מי שלוקח סיכון והולך רחוק, מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע." אז עד כמה אנחנו מוכנים ללכת רחוק או להישאר במוכר ?
כשאני פוגשת דבר שאיני מכריה, זה מסקרן אותי, אני רוצה לדעת מה יש בצד השני, וברור לי שאם לא אנסה איך אדע וגם כשקשה לי אני מאמצת את הגישה החיובית ותמיד יכולה לומר לעצמי שניסיתי. איני יודעת מראש שאצליח. הדרך היחידה שאני יכולה לבדוק זאת זה רק ע"י עשיה.
המח שלנו אוהב אתגרים וככל שנאתגר אותו יותר, ככה ננצל את הפוטנציאל הטמון הנו.
אבי ז"ל נהג לומר "נותנים אגוזים למי שאין לו שיניים". אז האם אתם אלה שלא תוכלו לפצח אגוז קשה ?
המעניין דווקא, שמאוד קל לנו להתגייס למען האחר ובעיקר למען קרובינו וילדינו. שם שום סיכון שבעולם לא ימנע מאיתנו לעשות. אם כדי להציל עצמנו אנו נדרשים לעבור דרך אש איני יודעת אם נעשה זאת, אבל אם הילד שלנו יהיה על ידינו, לא נחשוב פעמיים. אותה פעולה אך המניע כאן יותר חזק.
לפעמים גם אחרי שכבר ניסינו והצלחנו לא תמיד אנחנו מאמנים בכך. אנחנו נוהגים לומר "יצא לנו במקרה". חוסר הרצון להאמין ביכולות שלנו משווע. בילדותנו כל כך הרבה פעמים הדחיקו את הרצונות שלנו, ששכחנו שניתן להגשימם.
אנשים נשארים בזוגיות בלתי מספקת, בעבודה הרסנית, בחוסר מימוש עצמי ולפעמים דווקא כש"הפטיש נופל על הראש" ויש זעזוע בריאותי או נפשי פתאום הם מתעוררים. הבעיה שלא תמיד אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית אבל אני מאמינה ששינוי לטובה תמיד אפשרי. גם אם נלך צעד אחד נוסף ביום זה שיפור מארי הליכה.
קשה לומר שאכזבה יכולה להעצים, אבל מניסיון אני יכולה לומר לכם, שכן אני התעצמתי וגדלתי ונעשייתי מי שאני היום – בן אדם הרבה יותר שלם. לא שאני חיה ללא כאבים. הם לא מדלגים עלי, אבל אני מעדיפה להפוך את הלימון ללימונדה. אני מעדיפה להאמין שוב במשפט של אלברט איינשטיין :"אתה נכשל רק כשאתה מפסיק לנסות."
אשמח לעבוד אתכם יד ביד ולהעצים אתכם, להראות לכם שקיימות עוד אופציות בחיים והבחירה לנסות אותן היא שלכם בלבד.
טליה המאירי ישי
0547574874
כנסו לאתר שלי, שלחו לי הודעה ופגישת היכרות מתנה ממני. אני מקבלת בנשר.
תגובות אחרונות