שבת ראשונה שאני לבד בלי הילדים.
לא יודעת מה זה ?
מאז שנולדו אני איתם.
שואלת עצמי – "מה עושים בשבת כזו" ?
מרגישה, איך הבדידות מתחילה לחלחל לתוכי ולמלא אותי.
כל תכני – עולמי מעולם הנשואים.
איני מכירה את עולם הגרושים וגם אין לי חברים כאלה.
אני גרה בוילה, שרק סיימנו לבנות בת 5 מפלסים.
חדר השינה שלי למעלה, מבודד משאר החדרים
ואני מרגישה, איך אני כלואה בתוך הקירות הסובבים אותי עצובה ובוכיה.
.
יש לי חברה רווקה אחת ובאמת אותה שתפתי בכאביי
ועוד חברים נשואים, שהתרחקו כי לא רצו לתפוס צד.
כל השבת אני יושבת בכיליון עיניים
כשאני מביטה אל הדלת וממתינה, שילידיי כבר ישובו הביתה.
החגים גם אינם קלים.
יש כאלה שאני בהם ללא הילדים
ולא תמיד מתאפשר לי לנסוע למשפחתי בירושלים
בגלל המשמרות והתורניות בעבודתי.
בחג פסח לפני האחרון, המצב ממש החמיר.
הילדים היו אמורים להיות איתי
ולא יכולתי כי הייתי תורנית בעבודה.
המשפחה שלי רחוקה גאוגרפית,
כך ששוב נאלצתי להישאר לבד.
בשנה לאחר מכן חושבת לתומי,
ששנתיים רצוף, הילדים היו אצלו אז מגיע לי החג הזה,
שהם יהיו עמי אך,
אביו נפטר בשנה זו והסבתא מצד האקס מבקשת שילדיי יהיו איתה.
ולא משנה שאני נשארת לבד בחג.
כך נוצר מצב שעל ילדיי לבחור עם מי להיות בחג איתי או עם הסבתא
והמשפחה מתפלגת שוב:
הבת נשארת עם אביה והבן הולך איתי. הבכור במלא אתו.
וככה לאורך השנים נמשכה ההסתה נגדי.
לאחר עזיבתה של בתי אותי ואת הבית שלנו ב"טריקת דלת",
נשברתי לגמרי. בכיתי והסתגרתי בחדרי.
חזרתי במוצ"ש הביתה והיא חזרה מאביה,
ואז התיישבנו בסלון והיא אמרה לי: "אני עוברת לגור אצל אבא".
וכשאני שואלת "למה" ?
היא ענתה לי: "יש לי הסיבות שלי".
ללא בני האמצעי שעודד אותי,
איני יודעת איפה הייתי מוצאת עצמי היום
ומהיכן הייתי שואבת את הכוחות להתמודד שוב עם הכאב.
הרי בן אחד כבר עזב ובניתוק קשר עמי.
בשנים הראשונות שלחתי לה ברכות, כסף ומתנה ליום ההולדת שלה
והם חזרו אלי או שלא זכיתי לתגובה ואף נחסמתי.
הלכתי פעמיים לראותה בחנות בה עבדה כמוכרת
ונתקלתי בסירוב. יצאתי משם בוכיה וכואבת.
באתי לבקר את בני שחזר מחו"ל ושהה אצלה
והיא הסתגרה בחדרה.
השיא היה בשבעה של אביהם:
אני נוכחת בה למענם,
והם דורשים ממני להמעיט בנוכחותי.
בתי אומרת לבני שבקשר עמי, "היא מפריעה לי להיות איתך".
החלטתי שאני לא רודפת אחריהם יותר,
הם בוגרים מספיק לקבל את ההחלטות שלהם לגבי הקשר בנינו.
תמיד אשמח לחדש את הקשר עמם.
אני שם בשבילם.
אהבתי אליהם לעולם לא תפסק.
שמתי את עצמי בראש ולא את הכאב.
ולמרות כל הכאב,
שקמתי את חיי, בניתי את חיי.
מצאתי זוגיות ואני נהנית לתת אהבה לילד שמחזיר לי אותה.
בן הזוג ובני ואנוכי כל שבועיים בימי שישי
מבלים את ארוחת הערב יחדיו.
כל שבת יוצאים לטייל בטבע או לבקר מוזאונים.
מידי פעם סרט והצגה.
נוסעים לחו"ל.
אני מרגישה שבן זוגי ובני מעניקים לי הרבה אהבה.
22 שנה עברו מאז ,שום דבר לא השתנה
במערכת היחסים שלי עם 2 ילדיי.
במהלך 13 השנים האחרונות הפכתי בעצמי לאשת – מקצוע
ואני מלווה נשים במשברי חייהן.
אני יודעת, שכמו שאני עשיתי שינוי,
למרות ששני ילדיי, אותם אני אוהבת מאוד, לא מדברים עמי,
שכל אישה כמוני יכולה לצמוח מהכאב שלה עם ילדיה והפרידה מהאקס.
ליוויתי עשרות נשים במשבר חייהן
והן יצאו ממנו שלוות ורגועות, יכולות לישון בלילה,
ומאפשרות לעצמן גם ששמחה תכנס לחייהן.
אני טליה המאירי ישי,
אם חשוב לך להתמודד עם ניתוק ילדייך
ולהמשיך לחיות את חייך בשלווה ורגיעה,
חיים מלאים ומספקים למרות הקושי שלפעמים את חשה
אני מזמינה אותך לפגישת יעוץ עמי
כדי שאוכל לראות, איך אני יכולה לעזור לך
להרגיש חזקה, שלווה ורגועה.
אראה לך את הדרך, שעזרה להרבה לקוחות שלי ולי,
להתגבר על כאבן.
אך איני מבטיחה לך שאוכל לעזור לך,
אנו נבחן את ההתאמה בינינו בפגישת הייעוץ
ללא התחיבות וללא עלות.
מוזמנת להשאיר לי הודעה בפרטי
שלך טליה
.
תגובות אחרונות