כדי להשיג את המטרה שלנו,
עלינו לבחון את הקשר שלנו עם הגוף שלנו,
לאחר מכן את הקשר שלנו עם אחרים
ובסוף את הקשר שלנו עם עצמנו.
הפעלת הגוף עוזרת לנו.
מערכות יחסיים מעוררת אותנו לחיים. עלינו לקחת את היוזמה ליצור כאלה.
יש לנהל קשר עם תת המודע שלנו למשל ע"י כתיבה. הכתיבה משקפת את מה שיש לתת המודע להעניק לנו.
בדרך הזו נמצא את התשוקה שלנו. לא כל הבעיות חייבות להיפתר ובטח לא במכה אחת, אפשר להתמודד עם כל בעיה בנפרד ולפתור אותה על מנת להימנע מהצפה.
יש בנו חלק שיפוטי אנטי חברתי, שרוצה לשמר אותנו כפי שאנו וחוסם אותנו ממיצוי הפוטנציאל. הוא ששולח מסר של חוסר היתכנות, שיוצר פחד מושרש שמקבע אותנו באזור הנוחות.
רק בעבודה מתמשכת מול חוסר הודאות והכאב נצליח להשתנות אם רק נרצה מספיק חזק.
בלי החלק שמנסה לקבע אותנו, אותו "שדון", לא היינו מצליחים להשתנות.
אי אפשר להתקדם אם אינינו פגיעים. פגיעות זה הקשר שלנו לעולם.
אנחנו אומרים לעולם, שאנו זקוקים לו ואין אנו יכולים לעשות זאת לבד.
הקושי וההצלחה הם זהים. לכל פעולה שאנו עושים יש ערך והיא גורמת לנו ללמידה.
לקיחת סיכון עם אמונה תביא עמה תוצאות.
אנחנו צריכים להתיידד עם "השדונים שלנו", עם אותם מצבים מביכים, נחותים, דוחים, מביישים.
אנחנו צריכים לתת ל"שדונים" את מקומם ואז הם לא יהדהדו או יציקו לנו כל הזמן.
אם נהיה שלמים עם עצמינו דעותיהם של אחרים לא יטרידו אותנו.
תגובות אחרונות