יש זמנים שאנחנו יודעים שהילדים יפרשו כנפיים ויצאו לעצמאות ויבנו להם חיים ומשפחה נוספת ואנחנו מכינים עצמינו שיום אחד זה יקרה.
לצערנו הרבה הורים גרושים חווים את הניתוק יותר מוקדם, אם זה מהצד שאינו מגדל והופך להיות כמו סבא וסבתא או אם זה שאחד ההורים מנוכר ע"י ילדיו, או שהילדים עוברים לגור רחוק מההורה שאינו המגדל. מעבר לכך בד"כ תהליך העזיבה אינו תהליך כביכול "נורמלי" הוא נעשה בטרם עת, לפני גיל 18, אפילו לפני ההליכה לצבא או ללימודים.
הסיטואציה הזו לא פעם מעמידה אותנו כהורים גרושים במצב רגשי קשה. הניתוק או ההיפרדות מהילד לא קלה. הוא עדיין זקוק לנו כהוריו אך אין לנו שליטה על חייו. אנחנו ניזונים בד"כ מפירוריי מידע אודותיו במקרה הטוב.
סיטואציה כזו או אחרת, מציבה אותנו כבני אדם בסוג של משבר, פרשת דרכים, שינויים, שלאו דווקא יש לנו היכולת להכיל זאת.
גם אני עצמי חוויתי גירושין, עזבה של 2 ילדים מתוך שלושה את ביתי אל אביהם וניתוק התקשורת בנינו. עם השנים שעברו למדתי לחיות עם הכאב, לחיות לצידו, לנהל אותו, לתת לו את רגעיו ועצבותו ולהתרומם ברגע הנכון ולצאת ממנו ולא לשקוע לתוכו.
אם אתם מתקשים עם מעברים או שיש לכם אתגרים אחרים בחייכם, אשמח ללוות אתכם.
פנו אלי כאן למטה 
תגובות אחרונות