ODD- במקום לחנך את הילד – התחילו לעזור לו – הפרעה מרדנית וסרבנית

שלום לכם הורים יקרים

נכון להיות הרבה הורים מוצאים עצמם מאותגרים מול ילדיהם, ובטח אם ילדיהם סובל מבעית ADHD או /ו לקויות למידה או ODD.

האם אתם מרגישים שילדכם מאבד את השליטה במצב הרוח, והמזג שלו משתנה לעיתים קרובות ?
האם ילדכם רגיש מאוד וניתן להציק לו בקלות ?
האם הוא כועס או עצבני בד"כ ?
מתווכח רבות איתכם או עם מוריו ?
מורד או מסרב בצורה אקטיבית מול חוקים או סמכות ?
מציק בכוונה לאחרים ?
מאשים אחרים בהתנהגות שלו ? – הוא אף פעם לא אשם.
נקמן ?
מתוסכל בביה"ס ?
מתוסכל ומתפרץ ?
סובל מדחיה חברתית ?
תמיד צודק ?
מתקשה בתקשורת בינאישית ? תמיד רב עם חבריו ?

אולי ילדכם סובל מ-ODD הפרעה מרדנית סרבנית.

לפי טובה כץ, זה ההבדל בין ODD  ל-ADHD:
ODD יותר תוקפני מאשר אימפולסיבי. ADHD יותר אימפולסיבי מאשר תוקפני. ODD מציק בכוונה. ADHD בד"כ לא. ODD יכול להתרכז בעוד ADHD לא יכול. ODD ההתנהגות מכוונת להביך ולבלבל ולגרות לתגובה בעוד ADHD אינו חושב על תוצאות מעשיו.

לפי דר' בועז רפופורט, ב-ODD החוויות באות בצורה משולבת ולא בודדת ויש קשיים נלווים. הן מתחילות בד"כ בגיל צעיר. ODD לא מופיע בכל המערכות התיפקודיות. הילדים האלה מוכנים לקבל את החוקים לפי מה שנראה להם. יש חוסר בתפיסת ההירכיה ולכן יש קושי להגן על הילדים האלה. לילדים האלה הכל אפשרי. הם רוצים לעשות את מה שהמבוגרים עושים או לקבל מה שהמבוגר מקבל.

אם ADHD משולב ב-ODD אנחנו בהחלט מקבלים ילד מאתגר ביותר. זה שילוב מסוכן. לפעמים השילוב גנטי. לילדים עם ODD יש מחסור בויסות רגשי. התגובות שלהם קיצוניות וקוטביות.
הם מאוד פרפקציוניסטים. הם חייבים להיות בשליטה וכל העולם חייב להתנהל ע"פ דרכם. הם חרדים מאיבוד שליטה. רואים בשחור ולבן. הכל או כלום. הם הולכים על חבל דק. תמיד על הקצה. כעס זו ההתנהגות הדומיננטית אצלם.

לפי "קוקו", מאמנת ב"קשר", ההסברים לתופעה גנטיים או סביבתיים. ילד כזה נולד עם הבעיה או מתהליך טראומתי של לידה, חבל הטבור כרוך סביבו והילד ללא חמצן או שהוא ניצב מל הורה שמתקשה להציב לו גבולות. טיפול מלא יפחית את התופעות:
• הדרכת הורים וצוות חינוכי.
• טיפול בתרופות.
• טיפול בקשיים נילווים.
• והעיקר, במקום לחנך את הילד, תתחילו לעזור לו.
מה אתם יכולים יכולים לעשות  ?

במקרה של ילד עם ODD הדרכת הורים יותר חשובה מעבודה על הילד עצמו. יותר להקשיב ופחות לדבר. להצטרף אל הילד ולתת לו תחושה שאנחנו אתו. לא להתנהג כמוהו. להיות מודל לחיקוי. ללמד אותו לדחות סיפוקים, כי לא תמיד הכל אפשרי. להוריד לו את רמת החרדה. להפגישו עם הפחד ולנתח אותו בדמיון. לזהות את הטריגר להתפרצויות שלו. לא להיכנס ראש בראש. לא ללמד בזמן ההתפרצות. להגיב הפוך מהמצופה ולתת לו להירגע. לתת חיזוקים חיוביים ולהציב גבולות ברכות וברגישות. ליצור תוכנית מדורגת. ההורה צריך ללמוד אסטרטגיות לפתרון בעיות. ליצור תקשורת מכבדת ונעימה ע הילד והילד וסביבתו. ללמד אותו מיומנויות חברתית וכישורים חברתיים.

לסיכום, אין גישה אחת שמתאימה לכולם, אך יש גישה של שיתוף פעולה, גישה חיובית ועידוד "אנחנו אתך, בעדך ולמענך". נצלו את הרגע שבו ילדכם פתוח ללמידה והוו מודל לחיקוי.

בגיל ההתבגרות, NLP ודמיון מודרך יכול להרגיע את הילד שלכם, ליצור אצלו שינוי בהרגלים, בדפוסים, באמונות, לפתח אצלו ביטחון עצמי, אמונה בעצמו ממקום טוב, ליצור אצלו כישורים חבריים ולהעצים, להעצים יותר ויותר, כך שהוא יבין שאפשר גם בדרך החיובית להשיג את מה שהוא רוצה, פחות להיפגע ולהתפרץ, העולם לא נגדו אלא בעדו,  ולהיות יותר מקובל חבר

אשמח לעזור – מפגש היכרות עם השיטה שלי במתנה להורים 🙂