תקשורת בתוך המשפחה
"כל המשפחות המאושרות – מאושרות באותה הדרך,
כל משפחה אומללה – אומללה בדרכה שלה."
לב טולסטוי
בחיים ישנה תקשורת מילולית ובלתי מילולית. בחיי המשפחה עליכם כהורים להיות נוכחים.
המסר שאתם מעבירים חייב להיות ממוקד, ברור, ספציפי וקצר, בלי יותר מידי דיבורים ומתוך כבוד הדדי. עליכם לדבר עם הילד בגובה העיניים, בהתאם לגילו של הילד ולהתייחס להתנהגות שלו ולא למה שניתן לפרש ממנה.
לתת לילד זמן לחשוב על מה שעשה. אתם צריכים לדבר עם ילדכם באמצעות הרגשות מתוך מקום של אהבה ודאגה כמו: "אני כועס עליך" ולא "אתה מכעיס אותי", "פחדתי שאני מאבד אותך היום" ולא "אתה מפחיד אותי". לא לכוון אצבע מאשימה.
ליצור הקשבה והידברות פתוחה ובטוחה. לברר אם הילד הבין את דבריכם ולא להניח שהבין.
לא לשדר בגופכם תחושה אחרת ממה שאתם אומרים. אם גופכם משרד כעס ואתם אומרים שאתם רגועים, הילד "לא יקנה" זאת.
להראות לילדם שאתם סומכים עליו.
- לקבל החלטה שאתם מתמודדים עם האתגר.
- לתת זמן לפתיחת האתגר ומציאת פתרון ולא בזמן הריב.
- להיות ממוקדים ולדבר על דבר ספציפי ולא להעלות דברים שקרו בעבר.
- להיות מוכנים להודות בטעות שלו או שלכם.
- להתנהג בחכמה ולא לחפש מי צודק.
- להקשיב ופחות לדבר.
- לא להשתמש בסודות כדי לנגח.
- לתקשר בצורה ברורה וישירה – "אני כועסת, נכשלת במבחן".
- להיות אמפטי– לדבר ברגש והבנה.
- להיות מעורב עם קווים ברורים: אני ההורה ואתה הילד. לא לערבב.
- לדבר בגישה של "אני בסדר – אתה בסדר" – עמדת מוצא שמאפשרת דיאלוג: "בוא נבדוק מה קורה" ?
- להקשיב עם כל הגוף. לשאול, לברר, לאסוף אנפורמציה לעבד אותה ולנתח.
- לצאת מתוך הנחה, ששני הצדדים לוקחים אחריות, מעריכים זה את זה, מתחשבים ומכבדים. בלי הוראות אלא העברת מסר.
תגובות אחרונות